בפברואר 1922 החליט מהטמה גנדי למשוך את התנועה שאינה שיתוף פעולה. הוא הרגיש שהתנועה הופכת לאלימה במקומות רבים וצריך להכשיר כראוי את Satyagrahis לפני שהם יהיו מוכנים למאבקים המוניים. בתוך הקונגרס, כמה מנהיגים עייפו כעת ממאבקים המוניים ורצו להשתתף בבחירות למועצות המחוזיות שהוקמו על ידי חוק ממשלת הודו משנת 1919. הם חשו כי חשוב להתנגד למדיניות בריטית במועצות, מתווכחים לרפורמה וגם להוכיח כי מועצות אלה לא היו דמוקרטיות באמת. C. R. Das ו- Motilal Nehru הקימו את מפלגת סוואראג ‘בתוך הקונגרס כדי להתווכח על חזרה לפוליטיקה של המועצה. אולם מנהיגים צעירים יותר כמו ג’ווהארלל נהרו וסובאס צ’נדרה בוס לחצו על תסיסה המונית רדיקלית יותר ולעצמאות מלאה.
במצב כזה של דיון פנימי ופיצול שני גורמים עיצבו שוב את הפוליטיקה ההודית לקראת סוף שנות העשרים. הראשון היה ההשפעה של הדיכאון הכלכלי העולמי. המחירים החקלאיים החלו לרדת משנת 1926 והתמוטטו לאחר 1930. ככל שהביקוש לסחורות חקלאיות ירדה ויצוא ירד, האיכרים התקשו למכור את יבוליהם ולשלם את הכנסותיהם. עד 1930 הכפר היה בסערה.
על רקע זה ממשלת טורי החדשה בבריטניה. היוותה ועדה סטטוטורית תחת סר ג’ון סיימון. הוקמה בתגובה לתנועה הלאומנית, הוועדה הייתה לבדוק את תפקוד המערכת החוקתית בהודו ולהציע שינויים. הבעיה הייתה שלועדה לא היה חבר הודי אחד. כולם היו בריטים.
כשהגיעה ועדת סיימון להודו בשנת 1928, היא התקבלה ב”סיסמה “חזור לסיימון”. כל המפלגות, כולל הקונגרס והליגה המוסלמית, השתתפו בהפגנות. במאמץ לזכות בהם, הודיע המלך המשנה, לורד ארווין, באוקטובר 1929, הצעה מעורפלת של ‘מעמד דומיניון’ עבור הודו בעתיד לא מוגדר, וכנס שולחן עגול לדיון בחוקה עתידית. זה לא סיפק את מנהיגי הקונגרס. הרדיקלים בתוך הקונגרס, בראשות ג’ווהארלל נהרו וסובאס צ’נדרה בוס, הפכו לאסרטיביים יותר. הם הליברלים והמתונים, שהציעו מערכת חוקתית במסגרת השליטה הבריטית, איבדו בהדרגה את השפעתם. בדצמבר 1929, תחת נשיאותו של ג’ווהארלל נהרו, הקונגרס לאהור רשמה את הדרישה של ‘פורנה סוואראג’ או עצמאות מלאה להודו. הוכרז כי 26 בינואר 1930, יחגגו כיום העצמאות בו אנשים היו צריכים להתחייב להיאבק על עצמאות מוחלטת. אבל החגיגות משכו מעט מאוד תשומת לב. אז מהטמה גנדי נאלצה למצוא דרך לקשר את הרעיון המופשט הזה של חופש לנושאים קונקרטיים יותר של חיי היומיום.
Language: Hebrew