פירושו היעדר אילוצי חופש. בחיים מעשיים זה אומר היעדר התערבות בעניינינו על ידי אחרים בין אם זה אנשים אחרים או הממשלה. אנחנו רוצים לחיות בחברה, אבל אנחנו רוצים להיות חופשיים. אנחנו רוצים לעשות דברים בדרך שאנחנו רוצים לעשות אותם. אחרים לא צריכים להכתיב אותנו מה עלינו לעשות. לכן, תחת החוקה ההודית לכל האזרחים יש את הזכות
■ חופש הביטוי והביטוי
■ אסיפה בצורה שלווה
■ עמותות טופס ואיגודים
■ לעבור בחופשיות ברחבי הארץ שוכן בכל חלק במדינה, ו
■ תרגול כל מקצוע, או להמשיך בכיבוש, סחר או עסק.
עליכם לזכור שלכל אזרח יש את הזכות לכל החירויות הללו. זה אומר שאתה לא יכול לממש את החופש שלך באופן שמפר את זכותם של אחרים לחופש. החירויות שלך לא צריכות לגרום למטרד ציבורי או לא סדר. אתה חופשי לעשות כל מה שלא פוגע באף אחד אחר. חופש אינו רישיון בלתי מוגבל לעשות מה שרוצים. בהתאם לכך, הממשלה יכולה להטיל מגבלות סבירות מסוימות על חירויותינו באינטרסים הגדולים יותר של החברה.
חופש הביטוי והביטוי הוא אחד המאפיינים המהותיים של כל דמוקרטיה. הרעיונות והאישיות שלנו מתפתחים רק כאשר אנו מסוגלים לתקשר בחופשיות עם אחרים. אתה עשוי לחשוב אחרת מאחרים. גם אם מאה אנשים חושבים בדרך אחת, עליכם לקבל את החופש לחשוב אחרת ולהביע את דעותיכם בהתאם. אתה עלול לא להסכים עם מדיניות של ממשל או פעילויות של עמותה. אתה חופשי לבקר את הממשלה או על פעילויות העמותה בשיחות שלך עם הורים, חברים וקרובי משפחה. אתה יכול לפרסם את השקפותיך באמצעות עלון, מגזין או עיתון. אתה יכול לעשות את זה דרך ציורים, שירה או שירים. עם זאת, אינך יכול להשתמש בחופש זה כדי להפעיל אלימות כלפי אחרים. אינך יכול להשתמש בזה כדי להסית אנשים כדי למרוד נגד הממשלה.
גם אינך יכול להשתמש בו כדי להשמיץ אחרים באמירת שווא ומכריע דברים הגורמים נזק למוניטין של האדם.
לאזרחים יש חופש לקיים פגישות, תהלוכות, עצרות והפגנות בכל נושא. יתכן שהם ירצו לדון בבעיה, להחליף רעיונות, לגייס תמיכה ציבורית למטרה או לחפש קולות למועמד או מפלגה בבחירות. אבל מפגשים כאלה צריכים להיות שלווים. הם לא צריכים להוביל להפרעה ציבורית או הפרת שלום בחברה. מי שמשתתף בפעילויות ובפגישות אלה לא צריך לשאת איתם נשק. אזרחים יכולים גם להקים אסוציאציות. לדוגמא עובדים במפעל יכולים להקים איגוד עובדים לקידום האינטרסים שלהם. אנשים מסוימים בעיירה עשויים להתכנס כדי להקים אגודה לקמפיין נגד שחיתות או זיהום.
כאזרחים יש לנו את החופש לנסוע לכל חלק במדינה. אנו חופשיים להתגורר ולהתיישב בכל מפלגה בשטח הודו. נניח שאדם ששייך למדינת אסאם רוצה לפתוח עסק בהיידראבאד. יתכן שלא יהיה לו שום קשר עם העיר ההיא, יתכן שהוא אפילו לא ראה אותה אי פעם. אולם כאזרח הודו יש לו את הזכות להקים שם בסיס. זכות זו מאפשרת לאקים של אנשים לנדוד מכפרים לעיירות ומאזורים עניים יותר במדינות לאזורים משגשגים וערים גדולות. אותו חופש משתרע על בחירת העיסוקים. אף אחד לא יכול להכריח אותך לעשות או לא לעשות עבודה מסוימת. אי אפשר לומר לנשים כי סוגים מסוימים של עיסוקים אינם מיועדים להן. אי אפשר לשמור אנשים מקסטות מקופחות לעיסוקיהם המסורתיים.
החוקה אומרת שאף אחד לא ניתן לשלול מחייו או את חירותו האישית אלא על פי הנוהל שנקבע בחוק. המשמעות היא שאף אחד לא יכול להיהרג אלא אם כן בית המשפט הורה על עונש מוות. המשמעות היא גם שממשלה או קצין משטרה לא יכולים לעצור או לעצור אזרח כלשהו אלא אם כן יש לו הצדקה משפטית ראויה. גם כאשר הם כן, הם צריכים לבצע כמה נהלים:
• מי שנעצר ומעצר במעצר יצטרך לקבל מידע על הסיבות למעצר ומעצר כאמור.
• אדם שנעצר ומעצר יופק לפני השופט הקרוב תוך תקופה של 24 שעות מעצר.
• לאדם כזה יש את הזכות להתייעץ עם עורך דין או לעסוק בעורך דין להגנתו.
נזכור את המקרים של ארה”ב נזכרים במפרץ גואנטנמו וקוסובו. הקורבנות בשני המקרים הללו התמודדו עם איום על הבסיסי מכל החירויות, ההגנה על חיי הפרט וחירות האישית.
Language: Hebrew