גנדיג’י, שהוחלף בהצלחה זו, החליט לשגר את סטיגרהא בפריסה ארצית נגד חוק רולאט המוצע (1919). מעשה זה הועבר בחופזה במועצה המחוקקת הקיסרית למרות ההתנגדות המאוחדת של החברים ההודים. זה נתן לממשלה סמכויות אדירות להדחיק פעילויות פוליטיות, ואיפשר מעצר של אסירים פוליטיים ללא משפט במשך שנתיים. מהטמה גנדי רצה אי ציות אזרחי לא אלים כנגד חוקים לא צודקים כאלה, שיתחילו עם ברטל ב- 6 באפריל.
העצרות אורגנו בערים שונות, עובדים יצאו לשביתה בסדנאות רכבת וחנויות נסגרו. נבהל מההתעוררות העממית, ופחד כי קווי תקשורת כמו הרכבות והטלגרף יופרעו, החליט הממשל הבריטי להתכווץ לאומנים. מנהיגים מקומיים נאספו מאמריצר, ומהטמה גנדי נאסר להיכנס לדלהי. ב- 10 באפריל, המשטרה באמריצר ירה על תהלוכה שלווה, והעניקה פיגועים רחבים על גדות, סניפי דואר ותחנות רכבת. חוק הלחימה הוטל והגנרל דייר קיבל פיקוד.
ב- 13 באפריל התרחש תקרית Jallianwalla Bagh הידועה לשמצה. באותו יום התאסף קהל גדול בשטח הסגור של ג’ליאנווללה באג. חלקם הגיעו למחות נגד אמצעי הדיכוי החדשים של הממשלה. אחרים הגיעו להשתתף ביריד Baisakhi השנתי. בהיותם מחוץ לעיר, תושבי הכפר רבים לא היו מודעים לחוק הלחימה שהוטל. דייר נכנס לאזור, חסם את נקודות היציאה ופתח באש על הקהל והרג מאות. מטרתו, כפי שהצהיר מאוחר יותר, הייתה לייצר אפקט מוסרי ‘, ליצור במוחו של סטיגראאהיס תחושת טרור ויראה.
עם התפשטות הידיעה על ג’ליאן וואלה באג, המונים יצאו לרחובות בערים רבות בצפון הודו. היו שביתות, עימותים עם המשטרה והתקפות על מבני ממשלה. הממשלה הגיבה בדיכוי אכזרי, וביקשה להשפיל ולהטיל אימה על אנשים: Satyagrahis נאלצו לשפשף את אפם על האדמה, לזחול ברחובות ולעשות את סלאם (הצדעה) לכל הסאהיבים; אנשים הוחלפו וכפרים (סביב גוג’ראנוואלה בפונג’אב, כיום בפקיסטן) הופצצו. כשראה אלימות מתפשט, מהטמה גנדי פסק את התנועה.
בעוד ש- Rowlatt Satyagraha היה תנועה רחבה, הוא עדיין היה מוגבל בעיקר לערים ועיירות. מהטמה גנדי חש כעת צורך לפתוח בתנועה רחבה יותר בהודו. אבל הוא היה בטוח שלא ניתן לארגן תנועה כזו מבלי לקרב את ההינדים והמוסלמים זה לזה. אחת הדרכים לעשות זאת, הוא הרגיש, הייתה לקחת את הנושא של ח’ילאפאט. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בתבוסה של טורקיה העות’מאנית. והיו שמועות כי הסכם שלום קשה עומד להטיל על הקיסר העות’מאני ראש הרוחני של העולם האסלאמי (הח’ליפה). כדי – להגן על סמכויותיו הזמניות של ח’ליפה, הוקמה ועדת ח’ילאפאת בבומאי במארס 1919. דור צעיר של מנהיגים מוסלמים כמו האחים מוחמד עלי ושוקאט עלי, החל לדון עם מהטמה גנדי על האפשרות לפעולה מאוחדת המוני בנושא. גנדיג’י ראה בכך הזדמנות להביא מוסלמים תחת המטריה של תנועה לאומית אחידה. בישיבת כלכותה של הקונגרס בספטמבר 1920, הוא שכנע מנהיגים אחרים מהצורך לפתוח בתנועה שאינה שיתוף פעולה בתמיכה בח’ילאפאט כמו גם בסוואראג ‘.
Language: Hebrew