מהטמה גנדי מצא במלח סמל רב עוצמה שיכול לאחד את האומה. ב- 31 בינואר 1930 הוא שלח מכתב למלך המשנה לאירווין בו נאמר אחת עשרה דרישות. חלקם היו בעלי עניין כללי; אחרים היו דרישות ספציפיות לשיעורים שונים, מתעשיינים לאיכרים. הרעיון היה להפוך את הדרישות לרווחה, כך שכל המעמדות בחברה ההודית יוכלו להזדהות איתם וניתן לאחד את כולם בקמפיין של יונייטד. המעורר מכולם היה הדרישה לבטל את מס המלח. מלח היה משהו שנצרך על ידי העשירים והעניים כאחד, וזה היה אחד מפריטי המזון החיוניים ביותר. המס על המלח והמונופול הממשלתי על ייצורו, הצהיר מהטמה גנדי, חשף את הפנים המעיקות ביותר של השלטון הבריטי.
מכתבו של מהטמה גנדי היה, במובן מסוים, אולטימטום. אם הדרישות לא היו ממלאות עד ה- 11 במרץ, כך נאמר במכתב, הקונגרס היה פותח בקמפיין אי ציות אזרחי. ארווין לא היה מוכן לנהל משא ומתן. אז מהטמה גנדי החל את מצעד המלח המפורסם שלו בליווי 78 מתנדביו הנאמנים. הצעדה הייתה מעל 240 מיילים, מהאשרם של גנדיג’י בסברמאטי לעיירת החוף של גוג’ראטי דנדי. המתנדבים הלכו 24 יום, בערך 10 מיילים ביום. אלפים הגיעו לשמוע את מהטמה גנדי בכל מקום שהוא עצר, והוא אמר להם למה התכוון על ידי סוואראג ‘והפציר בהם להתריס בשלווה את הבריטים. ב- 6 באפריל הגיע לדנדי, והפר טקסים את החוק, וייצר מלח על ידי מי ים רותחים.
זה סימן את תחילתה של תנועת חוסר ציות האזרחי. במה הייתה תנועה זו שונה מתנועה שאינה שיתוף פעולה? אנשים התבקשו כעת לא רק לסרב לשיתוף פעולה עם הבריטים, כפי שעשו בשנים 1921-22, אלא גם להפר את החוקים הקולוניאליים. אלפים באזורים שונים במדינה שברו את חוק המלח, ייצרו מלח והפגינו מול מפעלי מלח ממשלתיים. עם התפשטות התנועה, חרקו בד זר, וחנויות משקאות חנויות. איכרים סירבו לשלם הכנסות ומיסי צ’נקידרי, פקידי הכפר התפטרו, ובמקומות רבים אנשי יער הפרו את חוקי היער – נכנסים ליערות שמורים לאסוף עץ ולרעיית בקר.
מודאג מההתפתחויות, הממשלה הקולוניאלית החלה לעצור את מנהיגי הקונגרס בזה אחר זה. זה הוביל לעימותים אלימים בארמונות רבים. כאשר עבדול גאפר חאן, תלמיד אדוק של מהטמה גנדי, נעצר באפריל 1930, הפגינו המונים זועמים ברחובות פשוואר, מול מכוניות משוריינות וירי משטרה. רבים נהרגו. חודש לאחר מכן, כאשר נעצר מהטמה גנדי עצמו, עובדים תעשייתיים בשולפור תקפו את עמדות המשטרה, בניינים עירוניים, מסלולי חוק ותחנות רכבת- כל המבנים שסימלו את השלטון הבריטי. ממשלה מפוחדת הגיבה במדיניות של דיכוי אכזרי. סטיגראאהיס השלווה הותקפו, נשים וילדים הוכו וכמאה אלף איש נעצרו.
במצב כזה, מהטמה גנדי החליט שוב לפטור את התנועה ונכנס לסכם עם ארווין ב- 5 במרץ 1931. על ידי הסכם גנדי-אירווין זה, גנדהיג’י הסכים להשתתף בכנס שולחן עגול (הקונגרס החרים את ועידת השולחן הראשון) בלונדון והממשלה הסכימו לשחרר את האדים. בדצמבר 1931 נסע גנדג’י ללונדון לקראת הוועידה, אך המשא ומתן התקלקל והוא חזר אכזב. שוב בהודו הוא גילה שהממשלה החלה מעגל דיכוי חדש. Ghaffar Khan ו- Jawaharlal Nehru היו שניהם בכלא, הקונגרס הוכרז כבלתי חוקי, והוטל סדרה של צעדים למניעת ישיבות, הפגנות וחרמות. בחשש רב, מהטמה גנדי השיקה מחדש את תנועת אי ציות האזרחי. במשך למעלה משנה התנועה נמשכה, אך עד שנת 1934 היא איבדה את המומנטום שלה.
Language: Hebrew