התפתחות הלאומיות לא התרחשה רק באמצעות מלחמות והתרחבות טריטוריאלית. התרבות מילאה תפקיד חשוב ביצירת רעיון האומה: אמנות ושירה, סיפורים ומוזיקה עזרו לבטא ולעצב רגשות לאומניים.
הבה נבחן את הרומנטיקה, תנועה תרבותית שביקשה לפתח סוג מסוים של סנטימנט לאומני. אמנים ומשוררים רומנטיים בדרך כלל מתחו ביקורת על האדרת התבונה והמדע והתמקדו במקום ברגשות, אינטואיציה ורגשות מיסטיים. המאמץ שלהם היה ליצור תחושה של מורשת קולקטיבית משותפת, עבר תרבותי משותף, כבסיס של מדינה.
רומנטיקנים אחרים כמו הפילוסוף הגרמני יוהן גוטפריד הרדר (1744-1803) טענו כי יש לגלות את התרבות הגרמנית האמיתית בקרב האנשים הפשוטים – דאס וולק. זה היה באמצעות שירי עם, שירה עממית וריקודים עם עממי הרוח האמיתית של האומה (פולקסג’יסט) פופולרית. אז איסוף והקלטת צורות אלה של תרבות עממית היה חיוני לפרויקט של בניית אומות.
הדגש על שפה דלילה ואוסף הפולקלור המקומי לא היה רק לשחזר רוח לאומית קדומה, אלא גם לשאת את המסר הלאומני המודרני לקהלים גדולים שהיו ברובם אנאלפביתים. זה היה במיוחד במקרה של פולין, שנחלקת בסוף המאה השמונה עשרה על ידי המעצמות הגדולות-רוסיה, פרוסיה ואוסטריה. למרות שפולין כבר לא הייתה קיימת כטריטוריה עצמאית, רגשות לאומיים הוחזקו בחיים דרך מוזיקה ושפה. קרול קורפינסקי, למשל, חגג את המאבק הלאומי באמצעות האופרות והמוזיקה שלו, והפך ריקודי עם כמו הפולונז ומזורקה לסמלים לאומניים.
גם השפה מילאה תפקיד חשוב בפיתוח רגשות לאומניים. לאחר הכיבוש הרוסי, השפה הפולנית נאלצה לצאת מבתי הספר והשפה הרוסית הוטלה בכל מקום. בשנת 1831 התרחש מרד מזוין נגד השלטון הרוסי שבסופו של דבר נמעך. בעקבות זאת, רבים מחברי הכמורה בפולין החלו להשתמש בשפה כנשק של התנגדות לאומית. פולני שימש למפגשי כנסייה ולכל ההוראות הדתיות. כתוצאה מכך, מספר גדול של כוהנים ובישופים הוכנסו לכלא או נשלחו לסיביר על ידי הרשויות הרוסיות כעונש על סירובם להטיף ברוסית. השימוש בפולש התראה כסמל למאבק נגד הדומיננטיות הרוסית.
Language: Hebrew